כל מה שחתונה

על קרמבו ומשמעות החיים

אני מכור לקרמבו. זהו, עכשיו אתם יודעים. הסיבה היחידה שלא נרשמתי ל "אוכלי קרמבו אנונימיים" היא שעדיין לא הקימו את הארגון החשוב הזה, אנשים פשוט לא מודעים לעומק הבעיה. הסבר קצר למי שלא לוקה בהתמכרות הזו: קרמבו הוא ממתק שמורכב מקליפת שוקולד בגודל של כוס בערך שמלאה במה שנראה כמו פסולת פלסטיק שאספו ממזבלה סמוכה, הקציפו והוסיפו סוכר. הרבה סוכר. הרבה מאד סוכר. למעשה, הסיבה היחידה שלא מילאו את הכל בסוכר היא שהיה צריך להשאיר מקום לצבעי המאכל השונים. אתם מכירים אותם, אין להם שמות אלא מספרים מוזרים והם מופיעים באופן שוטף ברשימות שמפרסמות רכיבים במזון שממש לא כדאי לצרוך. כל זה נכון אולי לעוד מאכלים, אבל לקרמבו יש טוויסט אכזרי, בקיץ לא מייצרים את הממתק הדביק והמתוק הזה ולכן נוצר לחץ פנימי מאד רציני אצל המכורים שמתגבר ככל שהימים מתקררים ובשלהי אוגוסט מדובר על קריז של ממש. ואז מגיע הסתיו, בצרפת הבוז'ולה ואצלנו הקרמבו . . .

בכל אופן, עונת הקרמבו בפתח ואני כאמור בקריז: עיניים בורקות, ידיים רועדות, חוסר ריכוז (אני שומע את ההערות, הכוונה חוסר ריכוז יותר מהרגיל) ורק חוסר שינה נחסך ממני. ישבנו כמה חברה על בירות וכולם משתתפים בצערי: מה עם הקרמבו ? מתי הוא מגיע ? לא חסר לך קרמבו ? נשמות טובות. ואז יצאה לי אנחה עמוקה מהלב וכך אמרתי: הייתי יכול לאכול עכשיו 50 קרמבו! יצא לי קצת בקול, זה די עצר את השיחה, ודני, שאף פעם לא מפספס הזדמנות כזו, שאל – רוצה להתערב? חשבתי כמה שניות בשקט שהשתרר ואמרתי בקול יותר נמוך: 30. דני אמר: מסכים, וסגרנו. שבועיים אחרי זה אני יושב ליד שולחן, מולי 30 קרמבו ומסביב החברה.

הראשון ירד מאד יפה, השני כבר קצת פחות הלהיב, השלישי עוד פחות ובעשירי הייתי די על הקרשים. אבל אנחנו אוהבי הקרמבו אנשים קשוחים שלא אוהבים להפסיד ומשכתי עד קרמבו 28, מישהו בצד מילמל משהו על צער בעלי חיים והפסקתי. זה בעצם לא הפתיע אף אחד שקורא את השורות האלה, נכון ? כל אחד יכול לדמיין לעצמו את האוכל האהוב עליו: בהתחלה חווים הנאה גדולה וככל שממשיכים ההנאה יורדת ואפילו הופכת לסבל במידה ולא מפסיקים בזמן. אצל אחד זה סטייק עסיסי ואצל מישהו אחר קציצות טיבעוניות אבל העיקרון זהה וחל גם על הנאות אחרות. כמה זמן אתם נהנים מהטלפון הנייד החדש שלכם ? או מהרכב החדש ? מי פחות ומי יותר אבל אחרי איזה שהוא זמן ההנאה נעלמת. אז ככה זה בחיים, אי אפשר להינות ממשהו לאורך זמן ?

חזרה לשולחן, שעליו היו מונחים די מבויישים שני קרמבואים. הסתכלתי מסביב ובחרתי את שני הפרצופים שהכי אהבתי ונתתי לכל אחד קרמבו. אחרי זה התפזרנו ואני חשבתי בדרך הביתה שבעצם הרגע בו הכי נהנתי היה מתי שראיתי את שני החברה שאני אוהב לועסים את הקרמבו בכיף. ונניח שהייתי ממש אוהב את כל מי שהיה שם ? כנראה שיכולתי להינות מכל 30 הקרמבואים במידה והייתי מחלק 29 לאנשים שאני אוהב ואוכל רק אחד בעצמי. גם התחושה הזו בטח לא מפתיעה במיוחד, כל אחד יכול לדמיין שהוא נותן מתנה לאנשים שהוא אוהב ואת ההנאה הנגרמת מכך. אז אפשר לסכם ככה, אתם שמעתם על השיטה הטובה ביותר להינות לאורך זמן ואני נגמלתי מהקרמבו לעולמי עולמים . . . . .