כל מה שחתונה

מולקולה

מולקולה בודדת עשתה את דרכה בראשית קיום החיים על כדור הארץ וחברה עם מולקולות נוספות ליצור תא חי. תא חי חבר לתאים נוספים וכך נוצרו יצורים רב תאיים…גם בחברה האנושית ניכרת מגמה של חברה, ממשפחות, לשבטים, לעמים ומדינות, לכפר גלובלי,  אך בד בבד ניכרת גם מגמה של פירוד וריחוק. כאילו מדובר בשני כוחות המנהלים אותנו, כוח מחבר וכוח מפריד ואנחנו מנוהלים אי שם בין השניים…

במשוואה הזו שבין שני הכוחות הללו נראה כי סטיה חדה לכיוון האינדבידואלי מחבלת בכל מי שקשור אלינו וגם בנו. חוסר היכולת שלנו לוותר לטובת השלם ופירוק השלם לטובת אושרו של היחיד פועלים פעמים רבות כחרב פיפיות. חוסר היכולת לזהות מה נחוץ לשני, למה הוא כמהה, ולרצות להיטיב עמו, מרחיקה אותנו יותר ויותר.

אנחנו מה שאנחנו זוכרים ומה שאנחנו שוכחים בכל רגע ורגע. ושכחנו. שכחנו שמקורו בנשמה אחת. שהחלטה הפוגעת באחר היא החלטה הפוגעת בשלם. שכחנו שאנחנו מחוברים. שמרדף אינדיבידואלי במנותק מהרקמה האנושית אחרי אושר אישי לא יוכל להביא לאושר. שכחנו שניתוק הקשרים ביננו מביא רק לכאב ולסבל. שכחנו עד כמה שמירת הקשרים חשובה לאושר שלנו ולרווחה של כל מי שמסביבי.

שכחנו, ועכשיו הזמן להיזכר.  להיזכר שכולנו קשורים בחוטים דקים, לרוב סמויים, של אהבה. שכולנו מהווים רקמה אנושית אחת גדולה. שכל הנשמות הפרטיות הן חלקים מנשמה אחת. שרק בחיבור בין חלקי השלם נמצא אושר אמיתי ובר קיימא. שרק בחיבור ביננו נוכל לחזור "הביתה"….