כל מה שחתונה

מה פתאום מגיעות אלי הרגשות האלה?

מה פתאום משום מקום מגיעה העצבות הזו?

מאיפה? ולמה? היה זה סופ"ש טיפוסי. נקיונות, סידורים, חברים. עוגות, יינות, מנוחה. סידורים, סרטים, שיחה עם הבנים. הכל ורוד. הכל מצויין, הכל מתוק. פתאום, משום מקום נהיה לי אפור ועצוב.

רגע, רגע, עצרי. בלי עצבים, בלי ייסורי מצפון. מותר לך גם להיות עצובה, מותר לך להרגיש אפור. מותר. אפילו רצוי. למה רצוי? תשאלו. אני אסביר. החיים בנויים מניגודים. הם תמיד באים בניגודיות. אם הכל בסדר ויפה, אם המתיקות לא משולבת אפילו בגרגר מליחות, חריפות או מרירות, בשלב מסויים נפסיק לחוש את הטעם ואת המשמעות. בני ברוך לימדו אותי שבלי ניגודיות החיים יהפכו להיות בלתי נסבלים. רק שילוב של ניגודים, שני כוחות – חיובי ושלילי – נותן את התחושה הנכונה, את ניצוץ החיים. אחרת, הכל נעלם ומתמוסס במונוטוניות. 

אז, לחיים לעצב, לכאב, לאפרוריות. לחיים לרגשות השליליים. אני מקבלת אותם בברכה, כי ככל שההרגשה השלילית שלי עמוקה יותר, חזקה יותר, כך אוכל חזק יותר, ובצורה עוצמתית יותר להרגיש את ההרגשות החיוביות. מניגודיות הרגשות נבנית הרגשת האושר, הרגשת החיות.

כשהרשיתי לעצמי להיעצב הרגשתי מיד את השלווה ממלאה את גופי. מהחושך בא האור. ההבנה הזו איפשרה ולמעשה מאפשרת לי להרגיש את האור, הן באור, והן בחושך.

ומה איתך?! אולי תיכנסי גם את לאתר בני ברוך?