כל מה שחתונה

חייזר בירושלים

החייזר הסתובב ברחובות ירושלים. הוא לא מבין כלום, לא יודע כלום, הרגע נחת. הוא יודע עברית, אבל לא יודע את השפה שכולם מדברים סביבו
אין לו כסף, אין לו אף אחד שהוא יכול להתייצב אצלו. הוא לא יודע איך יגיבו אנשים אם יפנה אליהם ויספר להם את סיפורו
הוא רעב ואין לו איפה לישון. אין לו גם בגדים להחליף. הוא יודע שעליו למצוא עבודה כדי שיהיה לו כמה מטבעות לאכול. הוא מחפש עבודה אבל הוא לא יודע לעשות שום דבר ממה שרגילים לעשות אנשים רגילים, חוץ מדברים מאד בסיסיים.

אף אחד לא לוקח אותו לעבודה
הוא יודע שהוא לא יגנוב ולא יתדרדר למנהגים שליליים. הוא רוצה לעשות את הכל נכון. אין לו כוונות של זדון
הוא יודע גם שאין דרך חזרה. אין דרך לחזור למקום ממנו בא. הוא שמח שעשה את זה, בעצם ברח והוא יודע שאילו חשב באמת על הקושי ועל האתגרים הבלתי אפשריים שייחכו לו, לא היה עושה את המסע הזה
יש כאב בלב. הוא נאלץ להשאיר אחריו את כל חייו, את אהוביו, חבריו ובני משפחתו. לא הייתה לו ברירה, לא יכול היה לחיות בשקר – זה היה עניין של לחיות או לחדול
הוא רואה אנשים ממתינים להיכנס לתיאטרון או לקולנוע. הוא מעולם לא ראה הצגה. הוא רק יודע שזה קיים והיה כל כך רוצה לראות בעצמו
אין לו שום סיכוי כרגע אפילו להתאהב. מי תיקח חייזר חסר כל
הוא יודע שזה עניין של זמן, עד שיבין איך חיים בחברה החדשה. הוא רק לא יודע כמה זמן זה ייקח. הוא אפילו לא יודע שיש בתי מקלט שהוא יכול לפנות אליהם
תחושת החופש הבלתי מוכרת משמשת כתמריץ
הוא לא מכיר את הסטטיסטיקה. הוא לא יודע שלפניו רבים העלו את הרעיון הזה בראשם ומימשו אותו בפועל. הוא לא יודע שיש אחוז לא מבוטל מתוכם שהיו הומלסים זמן רב, שיש חייזרים כמוהו שבסופו של דבר אף שמו קץ לחייהם כשמצאו את עצמם בתפר בין שני העולמות, ולא יכלו להשתלב בעולם החדש
בהשראת הכתבה "פנים אמיתיות" – המסע של יהודה – בחור חרדי בן 25 שחזר בשאלה ונזרק למציאות בלתי נתפסת של ניתוק וניכור בלב העיר ירושלים. כמו חייזר שנחת מגלקסיה אחרת, לגלקסיה חדשה במרחק 30 דקות מעולמו הקודם